פסק דין
כב' סגן הנשיא ד"ר אברהם אברהם
תמצית המחלוקת
1.חסן חליחל (המשיב בשני הערעורים שלפנינו, ולהלן – חסן) הינו קבלן לעבודות חשמל. בעת הרלוונטית הוא העסיק את סעיד חליחל כחשמלאי (האחרון הינו המערער בע"א 58782-12-12 והמשיב בע"א 51946-12-12; הוא יזכה להלן לכינוי סעיד).
2.בתביעה שהגיש לבית משפט השלום טען סעיד, כי במועד כלשהו לא היתה לחסן עבודה (בעבודות החשמל הקבלניות שלו), ולכן הוא ביקש ממנו (מסעיד) לבצע עבודות שונות במשק ביתו. בתוך אלה היתה מלאכת החלפתה של מנורה בכניסה לביתו הפרטי (של חסן). סעיד טיפס על סולם שסיפק לו חסן, ובשלב כלשהו איבד את שיווי משקלו, נפל ונפגע בגבו.
3.בגין אירוע זה תבע סעיד את חסן לפצותו על נזקיו בשל התרשלותו, כמו גם את חברת הביטוח שביטחה את חסן כנגד נזקי גוף שייגרמו לבאי ביתו בכלל ולעובדי משק ביתו בפרט (חברת הביטוח היא המערערת בע"א 51946-12-12 והמשיבה בע"א 58782-12-12; להלן נכנה אותה חברת הביטוח).
4.חברת הביטוח טענה לקנוניה שנרקמה בין סעיד לחסן. לשיטתה לא נפגע סעיד בביתו של חסן, כי אם במקום אחר, שמא במקום העבודה, וכיוון שלחסן לא היתה פוליסת ביטוח אחריות מעבידים, טענו השניים (סעיד וחסן) כי הפגיעה בגבו של סעיד ארעה בביתו של חסן.
5.בית המשפט קמא (כב' השופטת ב' סמסון) קיבל את גירסת התביעה וקבע, כי סעיד נפל תוך כדי החלפת מנורה בביתו של חסן, בעת שעבד במשק הבית שלו. השופטת סמסון קבעה עוד, כי חסן התרשל כלפי סעיד. מכאן מסקנתה לקיומו של כיסוי ביטוחי, וחיובם של חסן וחברת הביטוח בנזקי הגוף של סעיד.
7.לאחר שכב' השופטת סמסון קבעה את אחריותם של חסן ושל חברת הביטוח לפיצויו של סעיד, קבע כב' השופט מ' נדל (לאחר פרישתה של כב' השופטת סמסון לגמלה) את שיעור הפיצויים שיקבל סעיד מן השניים.
8.על פסק דין זה, על שני חלקיו, בא ערעורה של חברת הביטוח. וגם סעיד הגיש ערעור על פסק הדין, בחלק שעסק בו כב' השופט נדל, ובו הוא מלין על מיעוט הפיצויים שנפסקו לו. הדיון בשני הערעורים נתקיים במאוחד.
פסק הדין של בית המשפט קמא
9.בכתב תביעתו סמך סעיד את עילת התביעה על שתיים מן החלופות שבפוליסה: ביטוח חבות חוקית כלפי צד שלישי (פרק 7 לחלק ה' של הפוליסה), או ביטוח חבות מעבידים לעובדי משק ביתו של המבוטח (פרק 8 לחלק ה'). את החלופה הראשונה מבין השתיים, זו שקובעת כיסוי ביטוחי לכלל באי ביתו של חסן אם האחרון עיוול כלפיהם לפי פקודת הנזיקין, זנח סעיד במהלך המשפט, בית המשפט קמא לא נתן לכיסוי זה את דעתו, והעניין לא עלה עוד בערעור שלפנינו. על כן אין לנו להידרש לו.
10.אנו נותרים, אפוא, עם הכיסוי לפי פרק 8 לחלק ה' של הפוליסה (ביטוח חבות מעבידים לעובדי משק ביתו של המבוטח). בהקשר זה קיבלה השופטת קמא את גירסתם העובדתית של סעיד וחסן. היא קבעה, כי סעיד עבד כחשמלאי בשירותו של חסן משך כחצי שנה עד ליום התאונה. ביום המדובר לא היתה עבודה אצל חסן, ולכן ביקש מסעיד לבצע עבורו עבודות שונות בביתו, ובתוכן החלפתה של מנורה בכניסה לביתו. חסן סיפק לסעיד סולם מסוג A, האחרון טיפס עליו והתיישב בפסגתו, ותוך כדי החלפת המנורה איבד את שיווי משקלו, נפל ונפגע בגבו.
11.לצד קביעתן של העובדות הללו קבעה השופטת קמא את קיומו של כיסוי ביטוחי לפי פרק 8 הנ"ל, משום שמתקיימים שלושת התנאים הקבועים בפוליסה לשם הכיסוי, משמע:
א.בעת שהחליף את המנורה היה סעיד בבחינת "עובד משק ביתו של חסן";
ב.חסן התרשל כלפי סעיד בכל הנוגע לסולם שסיפק לו (שאיננו גבוה דיו, וכד');
ג.לסעיד נגרם נזק גוף כתוצאה מן התאונה.
12.בקצירת האומר אציין, וארחיב בדברים קמעא בהמשך, כי אין אני שותף לקביעותיה של השופטת הנכבדה בבית המשפט קמא ככל הנוגע לממצאים העובדתיים; ככל הנוגע לקיומו של כיסוי ביטוחי בחרתי להותיר בצריך עיון את השאלה האם ניתן לראות את סעיד כ"עובד משק בית" אצל חסן בעת התאונה; אותיר בצריך עיון גם את השאלה, האם חסן התרשל כלפי סעיד.
הגירסה העובדתית
13.כאמור, את הממצאים העובדתיים שקבעה כב' השופטת קמא לא יכולתי לקבל. בטרם אבהיר את דעתי אציין, כי פסק הדין ניתן כשנתיים לאחר שנשמעו העדים (סעיד, חסן וחוקר הביטוח). בנסיבות שכאלה הנני מתקשה לקבל, כי קביעת הממצאים העובדתיים נבנתה מתוך התרשמותה הבלתי אמצעית של השופטת קמא מן העדים.